עובד המקבל משכורת חודשית קבועה זכאי לדמי חגים מתחילת עבודתו. משמעות הדבר היא, שהעובד זכאי למשכורתו המלאה, בלי שינוכו ממנה ימי החגים בלוח השנה, שבהם הוא נעדר מהעבודה בגלל ימי החגים. ואילו עובדים יומיים או שעתיים, המקבלים משכורת עבור כל שעת עבודתם בפועל, זכאים לקבל תשלום דמי חגים על ימי החגים שבהם אינם עובדים בפועל.

החל מיום 1.7.2000, חלה חובת תשלום ימי חג לעובד יומי/שעתי על כלל המעסיקים במשק, זאת מכוח צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל-43 שעות שבועיות. החובה היא לשלם לעובד דמי חגים, לאחר שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, אם הוא לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחריו), אלא בהסכמת המעסיק, תשלום מלא בעבור 9 ימי חג (שהם: 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, חג השבועות ויום העצמאות).

מטרת החוק היא לתגמל עובדים יומיים אשר בשל החג נמנע מהם לעבוד כרגיל, בשווי דמי החג בגין אותו היום עקב קיומו של החג.
יצוין כי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, עובד, שהוכיח שעבד באופן סדיר במשך שנים, חזקה היא כי זכאי לדמי החג. הנטל להוכיח כי העובד נעדר בימים הסמוכים לימי החג, מוטל על המעסיק.

עוד קבע בית הדין הארצי כי צו ההרחבה נועד להשוות את מצבם של העובדים היומיים לעובדים החודשיים, שאינם מפסידים שכר מקום שבו הם נעדרים מיום עבודה בשל חג שחל בו. על מנת להשיג תוצאה זו קובע צו ההרחבה את חובת תשלום דמי החג לעובדים שאינם עובדים חודשיים, וקובע כי עובד שאינו חודשי אינו זכאי לימי חג "החלים בשבת". נקודת המוצא הייתה שממילא אותו עובד אינו עובד ביום שבת. לכן נקבע כי עובד המפסיד יום עבודה בשל חג מבין תשעת החגים הנקובים בצו ההרחבה, זכאי לתשלום דמי חגים בגין החג האמור. עוד קבע בית הדין הארצי כי עובד שאינו עובד חודשי, אינו זכאי לתשלום דמי חגים עבור ימי חג החלים בימים שאינם ימי עבודתו.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי עובד משמרות, שלא שובץ למשמרת סמוך ליום החג – יהיה זכאי לדמי חג. עוד נקבע כי פרשנות, לפיה אין לראות באישור המשמרות על ידי המעסיק כ"הסכמת המעסיק", אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ואף לא עם תכליתן של הוראות צו ההרחבה לעניין דמי החגים, אשר נועדו לפצות עובד יומי עבור ימי החג בהם לא עבד, ובכך להשוות את תנאי העסקתו לעובד במשכורת.

צו ההרחבה מורה כי עובד יהיה זכאי "לתשלום מלא" של דמי חגים, אבל אינו כולל התייחסות או הגדרה מהו אותו "תשלום מלא" עבור עובד שעתי או יומי המועסק בהיקף של משרה משתנה. עיון בפסיקת בתי הדין לעבודה מעלה כי ייתכנו פרשנויות שונות, לאופן חישוב התשלום עבור יום החג לעובד, כדמי חגים. להלן מספר דוגמאות:
1. מחשבים את הזכאות לדמי חגים על פי ממוצע שכרו של העובד, בהתאם לשלוש המשכורות הרצופות המלאות ביותר, בשנה שקדמה לחג, כפי שנהוג בחישוב דמי חופשה על פי חוק חופשה שנתית התשי"א-1951.
2. מחשבים את הזכאות לדמי חגים על פי מכפלת שכר יום עבודה מלא באחוז משרתו של העובד.
3. מחשבים את הזכאות לדמי חגים על פי שכר יום עבודה מלא בן 8 או 9 שעות.
שימו לב כי לסכום דמי החגים שלא שולמו בזמן יש להוסיף פיצוי של דמי הלנה, שכן לפי הוראות סעיף 1 לחוק הגנת השכר, "שכר מולן" כולל תשלומים בעד חגים. מכאן שתשלום בעבור דמי חגים ייחשב כשכר עבודה, ולכן אי-תשלום שכר העבודה עד ליום הקובע ייחשב הלנת שכר.