כאשר העובד מתגורר במהלך תקופת העסקתו ברחוב המקביל למקום העבודה או כאשר מקום מגוריו בטווח הליכה ממקום העסקתו, כדי להגיע למקום עבודתו – הוא אינו זכאי לתשלום דמי נסיעה.

העובד יהיה זכאי לתשלום דמי נסיעות רק אם הוא נזקק לנסוע בתחבורה ציבורית, או בתחבורה בכלל, על פי "מבחן ההזקקות" של העובד המתגורר במרחק הקטן מ-500 מטר ממקום העבודה, כפי שקבע בית הדין הארצי לעבודה.

על פי הוראות סעיף 4 לצו הרחבה להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי, שמיום 11.8.2016, העובד יהיה זכאי לתשלום דמי נסיעות לפי גובה ההחזר של עד 22.60 ש"ח ליום (26.40 ש"ח לפני כן) או לפי עלות כרטיסיה לכל הנסיעות הנדרשות או לפי עלות כרטיס "חופשי חודשי", לפי הזול מביניהם (מלבד בשבתות וחגים, שבהם אין תחבורה ציבורית).

אם נקבע בהסכם העבודה החזר גבוה יותר מזה שקבוע בצו ההרחבה, זכאי העובד לסכום הקבוע בהסכם ולא בצו ההרחבה.
ההחזר נחשב להכנסה לצרכי מס, ועל המעסיק לנכות ממנו את הסכומים הנדרשים למס הכנסה, לדמי ביטוח לאומי וכן לתשלום דמי ביטוח בריאות.
מעבר לכך, בתקופת החגים, כאשר אין אפשרות להתנייד ממקום העבודה בתחבורה ציבורית, על המעסיק לשלם לעובדת עבור נסיעות במונית, אך על העובדת להציג לפני המעסיק את הקבלות באופן מסודר עבור אותן הנסיעות.

על העובד התובע דמי נסיעות חלה חובה משפטית להביא ראיות לזכאותו לנסיעות: מהו קו האוטובוס הנדרש לצורך הגעה מביתו למקום העבודה ובחזרה? האם באזור זה קיים בכלל כרטיס חופשי חודשי? ואם כן, אז מהו שוויו של כרטיס חופשי-חודשי, אם אכן קיים כזה, נכון למועד עבודתו אצל המעסיק? וכיוצא באלה שאלות הדורשות בירור עובדתי בבית הדין לעבודה.

בכל מקרה של ספק מומלץ להתייעץ עם עורך דין המומחה לדיני עבודה.