כאשר חוק תובענות ייצוגיות נחקק בשנת 2006, נכללה בו האפשרות להגיש תובענות בשם כלל עובדי החברות בשורה של ענייני עבודה ולנהל אותן בתי הדין האזוריים לעבודה. כך לדוגמה, תביעה בעילה של אפליה בעבודה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בקשת סעד לפי חוק שכר מינימום, או לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה, וגם לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.

כמו כן, החוק מאפשר גם הגשת תביעה ייצוגית של עמיתים נגד קופות גמל וקרנות פנסיה.

עם זאת, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית בבית הדין לעבודה בשם עובד שחל עליו הסכם קיבוצי.

לכן גם קיים מתח משפטי בין משפט העבודה הקיבוצי ובין מוסד התובענה הייצוגית.